Vayedaber

Baba Batra

Daf 17b

משנה: אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִים. מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. 17b רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. שְׁחַמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה לְבָנָה וְנִמְצֵאת שְׁחַמְתִּית עֵצִים שֶׁלְּזַיִת וְנִמְצְאוּ שֶׁלְּשִׁיקְמָה שֶׁלְּשִׁיקְמָה וְנִמְצְאוּ שֶׁלְּזַיִת יַיִן וְנִמְצָא חוֹמֶץ חוֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ מָשַׁךְ וְלֹא מָדַד קָנָה מָדַד וְלֹא מָשַׁךְ לֹא קָנָה. אִם הָיָה פִיקֵּחַ שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמָן. הַלּוֹקֵחַ פִּישְׁתָּן מֵחֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּטַלְטְלֶנּוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְאִם הָיָה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה. הַמּוֹכֵר יַיִן וָשֶׁמֶן לַחֲבֵירוֹ וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּידָּה לַמּוֹכֵר מִשֶׁנִּתְמַלֵּאת הַמִּידָּה לַלּוֹקֵחַ. וְאִם הָיָה סִרְסוּר בֵּינֵיהֶן נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית נִשְׁבְּרָה לַסִּרְסוּר. חַייָב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִיפִּין. הִירְכִּינָהּ וּמִיצָּת הֲרֵי זֶה שֶׁל מוֹכֵר. וְהַחֶנְוָונִי אֵינוֹ חַייָב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִיפִּין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֵילֵי שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה פָּטוּר.

Traduction

Il y a quatre catégories de vendeurs. Si un individu dit vendre du bon froment, et il se trouve que ce blé est mauvais, l’acheteur peut annuler la vente; si le vendeur dit vendre du mauvais froment, et celui-ci se trouve être bon, le vendeur peut annuler la vente; s’il dit vendre du mauvais ou du bon, et il se trouve que le froment est comme il a été annoncé, personne ne peut annuler la vente; s’il dit vendre une sorte de marchandise, p. ex. rougeâtre, et il se trouve qu’elle est d’une autre sorte, p. ex. blanche, le vendeur ou l’acheteur peut annuler la vente; il en est de même s’il dit vendre du bois d’olivier, et il se trouve que c’est du bois de sycomore, ou vice-versa, ou s’il dit vendre du vin, et c’est du vinaigre, ou l’inverse. Si l’acheteur des produits du champ, ou des fruits, a fait l’acte d’attraction, quoiqu’il ne les ait pas mesurés, il es a acquis: s’il les a mesurés, mais s’il n’a pas fait l’attraction, il ne les a pas acquis. Si l’acheteur est intelligent, il peut louer la place de la marchandise (la marchandise lui sera acquise, parce qu’elle se sera trouvée dans son domaine). Si un individu achète du lin, il doit le soulever, ou le déplacer pour l’acquérir. Si le lin n’était pas encore arraché de la terre, l’acheteur peut l’acquérir s’il en arrache un peu. Un individu vend à un autre du vin ou de l’huile, et la marchandise, après que le prix a été convenu entre le vendeur et l’acheteur, est devenue plus chère ou moins chère; si la mesure n’a pas encore été remplie, la marchandise appartient au vendeur (et ils peuvent annuler la vente); si la mesure est déjà remplie, la marchandise appartient à l’acheteur (et la vente est irrévocable). S’il y a un marchand intermédiaire entre le producteur et le consommateur, et que le producteur ait mesuré la marchandise dans le tonneau du marchand, la marchandise versée dans son tonneau lui est acquise; alors si le tonneau se brise, et le vin ou l’huile s’écoule, le marchand subit le dommage. Quand un individu vend ce liquide, il doit ajouter à la mesure 3 gouttes. Si le liquide s’est amassé au fond de la mesure, après que le vendeur l’avait fait pencher, il peut garder ce liquide (l’acheteur y renonce). Le boutiquier n’est pas obligé d’ajouter les 3 gouttes. R. Juda dit: la boutiquier n’est dispensé de cette obligation que le vendredi à la fin de la journée (110)A ce moment, selon la Braïtha, il est très occupé aux préparatifs du Sabbat..

Pnei Moshe non traduit

מתני' ארבע מידות. דינין חלוקין זה מזה:

מכר לו חטים יפות. התנה עמו שיתן לו חטין יפות ונמצאו רעות הוי כאונאה והלכך הלוקח שנתאנה הוא שיכול לחזור בו אבל מוכר אינו יכול לחזור בו אפי' אם הוקרו החטין הרבה:

רעות ונמצאו רעות. אע''פ שאינן רעות כל כך שאין למטה מהן לא יכול המוכר לומר לרעות יותר מהן נתכוונתי וכן יפות ונמצאו יפות אע''פ שאינן יפות כל כך שאין למעלן מהן לא יכול הלוקח לומר ליפות יותר מהן נתכוונתי ואין אחד מהן יכול לחזור בו אם היה שם אונאה אלא קנה ומחזיר אונאה:

שחמתית. אדומה. וכל חום תרגומו שחום:

ונמצאת לבנה וכו'. ואין זה המין שמכר לו והוי מקח טעות לשניהם והלכך שניהם יכולין לחזור בהן:

המוכר פירות לחבירו. ואותן הפירות היו ברשות הרבים:

משך. הלוקח מר''ה לסימטא או בחצר של שניהם דאלו בר''ה לא מהניא משיכה:

ולא מדד. אע''פ שעדיין לא מדד קנה וכגון שפסק לו מתחלה הדמים בכך וכך המדה דאלו לא פסק לו הדמים אפי' מדד ומשך לא קנה דלא סמכא דעתייהו שהמוכר יכול להעלות הדמים כמו שרוצה והקונה אומר איני קונה אלא בזול:

מדד. המוכר ללוקח ברשות הרבים או ברשותו של מוכר ואפי' לתוך כליו של לוקח לא קנה שאין כליו של לוקח קונים לו ברשות הרבי' ולא ברשותו של מוכר אבל אם הלוקח הוא שמדדן קנה ראשון ראשון בהגבהה:

אם היה פיקח. הלוקח שוכר את מקומן אם הם מונחים ברשות המוכר ומקומן קונה לו. ומתני' במשאות גדולות איירי דאין דרכן להגביה והילכך שייכא בהו משיכה:

עד שיטלטלנו ממקום למקום. היינו הגבהה ואורחא דמילתא נקט דדרך מגביה לטלטל ממקום למקום:

ואם היה במחובר לקרקע. בגמרא התם מוקי לה כגון שא''ל מוכר ללוקח לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה דכיון ששכרו לעשות מלאכה בקרקע שלו ועשה בה מלאכה כל שהו קנה שכירותו וקנה נמי אותו דבר שרוצה להקנות לו עם השכירות לפיכך אם תלש כל שהוא קנה הכל:

והוקרו או שהוזלו. לאו דוקא הוקרו והוזלו אלא לפי שאין דרך לחזור בחנם:

עד שלא נתמלאת המדה. בגמרא מוקי לה דבמדה שאינה של שניהם מיירי אלא אחר השאילה לשניהם ועד שנתמלאה הרי היא שאולה למוכר ומכאן ואילך הרי היא שאולה ללוקח והלכך כל זמן שהיא ברשות מוכר לא קנה לוקח ומשנתמלאת המידה הרי היא ברשות לוקח וקנה וכגון בסימטא או בחצר של שניהם או ברשות לוקח דכליו של לוקח קונים לו שם:

היה סרסור ביניהם. ומדד להן כדרך סרסורים שמודדין בשכר שנותנין להן ונשברה החבית ע''י מדידה נשברה לסרסור וכגון שלא היה מחמת אונס אלא על ידי שלא נזהר יפה במדידה:

חייב להטיף לו שלש טיפין. המוכר ללוקח מן הנדבק בדופני המדה לאחר שעירה היין והשמן:

הרכינה ומיצה. הטה את המדה על צידה אחר שעירה ממנה הטיף ג' טיפין ואח''כ נתאסף מיצת המדה אל שולי הכלי אלא מקום אחד:

הרי זה של מוכר. לפי שהלוקח נתיאש ממנו:

והחנוני אינו חייב להטיף לו שלש טיפין. לפי שהוא טרוד שהוא מוכר כל שעה:

ר' יהודה אומר. לא אמרו שחנווני פטור מלהטיף ג' טיפין אלא ערב שבת עם חשיכה ואין הלכ' כר' יהודה:

הלכה: אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִים כול'. וְהֵיכִי. אִם בְּשֶׁהָֽיְתָה הַמִּידָּה לַמּוֹכֵר חֲזָקָה לַמּוֹכֵר. אִם הָֽיְתָה לַלּוֹקֵחַ חֲזָקָה לַלּוֹקֵחַ. רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בְּרִיבִי. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בְּשֶׁהָֽיְתָה הַמִּידָּה לְאָדָם אַחֵר. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. ו לֵילֵי שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַייָב. מַאי טַעֲמָא אָמַר רִבִּי יוּדָן. אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ.

Traduction

D’après la mesure de qui se règle-t-on (pour savoir si la vente est définitive, ou non)? Si la mesure appartient au vendeur, il y a possession évidente de la part de ce dernier (en son domaine), et si c’est la mesure de l’acheteur, il y a possession évidente pour lui (la transmission est faite, et d’où vient le doute)? Voici, répond R. Juda au nom de Samuel, ou R. Ila au nom de R. Juda b. Rabbi, comment il faut entendre la Mishna: lorsque le récipient appartenant à un tiers, qui l’a prêté un moment à l’acquéreur et au vendeur. On a enseigné que R. Juda dit: le vendredi soir, près de la nuit, on est dispensé de verser les gouttes, étant préoccupé du Shabat; selon les autres sages, il faut en tous cas les verser. Pourquoi ''le boutiquier n’est-il pas obligé''? C’est, dit R. Judan, parce qu’il est écrit (Ex 22, 15): Si c’est un mercenaire (112)Littéralement (selon la traduction de M. le Gr. Rab. Wogue): Si la bête était louée, il l'a eue sous le bénéfice de cette location. Pour les besoins de l'interprétation, l'exégète détourne ici ce verset du sens ordinaire., il sera tenu compte du salaire (le boutiquier le tire du profit de la vente, dont il ne faut pas le détourner).

Pnei Moshe non traduit

גמ' והיכי. דמי הא דקתני עד שלא נתמלאת המדה וכו' במדה של איזה מהן מיירי:

חזקה למוכר. הרי הן ברשות המוכר ואפילו משנתמלאה המידה:

כיני מתניתא. הכי מוקמינן להמתני' בשהיתה המדה לאדם אחר והשאילה לשניהם וכדפרישי' במתני':

תני. בברייתא ר' יודה אומר וכו' ארישא קאי דקתני חייב להטיף לו ג' טיפין ורבי יהודה ס''ל דע''ש עם חשיכה פטור מפני שהוא טרוד ברשות מצוה וחכמים אומרים לעולם הוא חייב אם אינו חנוני:

מאי טעמא. דחנוני פטור אמר ר' יודן כדכתיב אם שכיר הוא בא בשכרו וכלומר שזה כמו שכיר יום הוא וטרוד הוא למכור על יד על יד מפני שכרו ולפיכך הקילו עליו. א''נ י''ל דאדלעיל קאי לפרושי טעמא דנשברה לסרסור מפני שהוא כשומר שכיר לפיכך נתחייב אם נשברה שלא באונס:

Baba Batra

Daf 18a

משנה: הַשׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָונִי וּמָדַד לוֹ בְּאִיסָּר שֶׁמֶן וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִיסָּר שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִיבֵּד אֶת הָאִיסָּר הַחֶנְוָונִי חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר שֶׁעַל מְנָת כֵּן שִׁילְּחוֹ. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוּדָה בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק וּמָדַד הַחֶנְוָונִי לְתוֹכָהּ הַחֶנְוָונִי פָטוּר. הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִידּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם וּבַעַל הַבַּיִת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים. הַחֶנְוָונִי מְקַנֵּחַ מִידּוֹתָיו פַּעֲמַיִם בַּשַׁבָּת וּמַמְחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשַׁבָּת וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּלַּח אֲבַל בַּיָּבֵשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ. וְחַייָב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח. 18a הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמִים אֶחָד לָעֲשָׂרָה בַּלַּח וְאֶחָד לָעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בַּדַּקָּה לֹא יָמוֹד בַּגַּסָּה. בַּגַּסָּה לֹא יָמוֹד בַּדַּקָּה. לִמְחוֹק לֹא יִגְדּוֹשׁ. לִגְדּוֹשׁ לֹא יִמְחוֹק.

Traduction

Un individu envoie son petit enfant (en lui donnant un flacon et un pondion = 2 as) pour qu'il aille acheter chez le boutiquier de l’huile pour un as, le boutiquier verse dans le flacon de l’huile pour cette monnaie, et donne à l’enfant son flacon et un as en retour, puis l’enfant casse le flacon et perd la monnaie. Dans ce cas, le boutiquier doit payer pour le flacon, pour l’huile et pour l'as perdus (111)Il a eu tort de les confier à l'enfant.. R. Juda dit le boutiquier est acquitté, car le père de l’enfant l’a envoyé pour qu’il prenne lui-même du boutiquier l’huile et la monnaie. Les autres docteurs, d’accord avec R. Judah, disent: si le boutiquier a laissé le flacon aux mains de l’enfant, il n’est pas obligé de payer la valeur du flacon brisé par l’enfant. Le marchand, sitwnh'' (qui achète du blé en gros pour le vendre en détail) doit nettoyer ses mesures une fois par mois. Au cultivateur qui ne vend que ses produits, il suffit de nettoyer ses mesures une fois par an. R. Simon b. Gamliel dit au contraire: le marchand en gros devra les nettoyer une fois par an et le propriétaire tous les mois; de plus, le boutiquier doit nettoyer ses mesures 2 fois par semaine, ses poids une fois par semaine, et la balance toujours avant de peser. R. Simon b. Gamliel dit que tout cela se rapporte aux objets humides, non aux objets secs. En vendant il penchera la balance jusqu’à un palme, pour donner un peu plus de poids. S’il pèse juste, il doit ajouter 1/10 en surcroît, grammai, d’une livre pour 10 livres de choses humides, et pour 20 livres, s’il s’agit de choses sèches. Dans les endroits où il est d’usage de mesurer par des petites mesures (p. ex. un cab, ou un log), on ne doit pas mesurer par de grandes, (p. ex. avec un saa qui contient 6 cab, car l’acheteur y perd). Si l’usage prescrit de mesurer par de grandes mesures, on ne doit pas mesurer par de petites; enfin si l’usage est de donner des mesures rases, on ne peut pas demander les mesures entassées; si l’usage est d’entasser les mesures, on ne peut pas donner de mesures rases.

Pnei Moshe non traduit

מתני' השולח את בנו. קטן אצל החנוני ובידו פונדיון שהם שני איסרין והביא לו באיסר שמן ואיסר אחד יתן לו וכן עשה ושבר התינוק את הצלוחית ונשפך השמן ואיבד את האיסר שנתן לו החנוני:

החנוני חייב. בשמן ובצלוחית ובאיסר שלא שלח זה את בנו הקטן להחנוני אלא להודיעו שהוא צריך לשמן ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת. והתם פריך לה אמאי חייב החנוני על הצלוחית הא אבידה מדעת היא שהוא עצמו נתן הצלותית ביד התינוק ומשני כגון שנטלה החנוני למוד בה שמן לאחרים והלכך נעשה גזלן עליה דקי''ל שואל שלא מדעת גזלין הוי וקמה ליה ברשותיה עד דמהדר למריה ואע''ג דאהדריה לתינוק בהכי לא מיפטר:

שעל מנת כן שלחו. לשלוח לו ביד התינוק ואפי' על הצלוחית שלקח למוד בה לאחרים ס''ל לר' יהודה פטור דלא הוי אלא כשואל ומשהחזירו ליד התינוק פטור ואין הלכה כר' יהודה:

בזמן שהצלוחית ביד התינוק. ולא נטלה למוד בה לאחרים ואע''פ שנטלה למוד בה להתינוק שהוא פטור מדמי הצלוחית:

הסיטון. סוחר שקנה הרבה ביחד ומוכר להחנונים ואינו מוכר בתדירות כל כך כמו החנוני:

מקנת מדותיו. בשביל היין והשמן שנקרש בתוכן והמדה מתמעטת:

ובעל הבית. שאינו מוכר תדיר כסיטון מקנח פעם אחת לי''ב חדש:

חילוף הדברים. דכיון שהסיטון מוכר יותר בתדירות אין המשקה נקרש בתוכו ואין הלכה כרשב''ג:

החנוני. שהוא מוכר תדיר ועוד שאינו חייב להטיף ג' טיפין כמו הסיטון ובעל הבית ומשתייר בכלי ונדבק בו מקנח מדותיו פעמיים בשבת:

וממחה. מקנח אבני משקלותיו ששוקל בהן דבר לח:

על כל משקל ומשקל. כל פעם ששוקל מקנח המאזנים כדי שלא יחלידו:

וחייב להכריע לו טפח. במקום שנהגו להכריע חייב להכריע הטפח אם הוא משקל ליטרא או יותר אבל אם הוא פחות מליטרא א''צ הכרע כ''כ:

היה שוקל לו עין בעין. כגון במקום שלא נהגו להכריע ומעמיד קנה המאזנים בשוה:

נותן לו גירומים. הכרעות:

אחד לעשרה בלח. אחד מעשרה לעשרה אם מוכר לו עשר ליטרין לח מוסיף לו עשירית הליטרא שהוא אחד ממאה:

ואחד לעשרים ביבש. אחד מעשרים לעשרים אם מוכר לו עשרים ליטרין ביבש מוסיף לו אחד מעשרים בליטרא שהוא אחד מארבע מאות. ומפני שהלח נדבק בכלי צריך להוסיף לו יותר מביבש. וכן לפי חשבון זה לעולם:

מקום שנהגו למוד בדקה. במדה קטנה:

לא ימוד בגסה. במדה גדולה דהוי פסידא דלוקח שאינו נותן לו אלא הכרע אחד והיה צריך ליתן לו הכרעות רבות:

למחוק. להסיר מה שעולה על שפת המדה:

לא יגדוש. ואע''פ שמוסיף לו בדמים:

לגדוש לא ימחוק. ואע''פ שפוחת לו מן הדמים אלא מודד כמנהג המדינה:

משנה: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ וְלֹא צִימֵּיחוּ וַאֲפִילוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן אֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן. הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע טִינּוֹפֶת לַסְּעָה. תְּאֵינִים מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מְתוּלָּעוֹת לַמֵּאָה. מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לַמֵּאָה. קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסָּאוֹת לַמֵּאָה. הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵירוֹ וְהֶחֱמִיץ אֵינוֹ חַייָב בַּאַחֵרָיוּתוֹ וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחֲמִיץ הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת. אִם אָמַר לוֹ יַיִן מְבוּשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לָךְ חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. יָשָׁן מִשֶּׁל אֶשְׁתְּקַד. מְיוּשָּׁן מִשֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

Traduction

Un individu a vendu des semences à un autre, l’acheteur les a semées, mais elles n’ont pas réussi. En ce cas, le vendeur n’est point responsable (114)''Il peut dire: '''' Je te les ai vendues comme fruits alimentaires, non pour la semaille ''''.'', quand même il a vendu les semences de lin (employées d’ordinaire pour la semaille, mais servant aussi d’aliment). R. Simon b. Gamliel dit: s’il a vendu des semences de jardin qu’on ne peut pas manger, il est responsable (115)Il devra rendre l'argent à l'acquéreur si les semences ne valent rien pour la semaille.. Si un individu vend à un autre les produits du champ, l’acheteur doit accepter un quart de kab de déchets mêlés à un saa de bon produit (= 1/24, un saa ayant 6 kab). Si l’on achète des figues, on doit en accepter un % de mauvaises; en achetant une cave pleine de vin, on accepte 10 % de mauvais tonneaux. En recevant des cruches de Saron, il faut compter de même 10 % défectueuses, piqo''. Si un individu vend à un autre du vin, et si ce vin aigrit, le vendeur n’en est pas responsable; mais s’il est connu que son vin devient toujours aigre, l’acheteur peut annuler la vente (arguer qu’il y a eu erreur). Si le vendeur lui a dit: ''je te vends du vin épicé'' (bon à conserver), il faut que le vin se conserve au moins jusqu’à la Pentecôte suivante; s’il vend du vin vieux, celui-ci devra être au moins de l’an passé; enfin s’il vend du vin ''très vieux'', celui-ci devra avoir 3 ans de date.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המוכר פירות לחבירו סתם ולא פירש אם לאכילה או לזריעה:

אפי' זרע פשתן. דרובא דאינשי קונים אותו לזריעה מצי למימר אני לאכילה מכרתיו דאין הולכין בממון אחר הרוב:

זרעוני גינה. התם בגמרא מוקי לה כולה מתני' אליבא דרבן שמעון בן גמליאל וחסורי מחסרא והכי קתני אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן דברי רשב''ג שרשב''ג אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין דודאי לזריעה קננהו הוי מקח טעות וחייב:

הרי זה. הלוקח מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה דדרך הפירות בכך ולא יותר:

עשר מתליעות. אכילות מהתולעים לכל מאה והוא הדין אחד לעשר:

עשר קוססות. יין רע שכבר התחיל להשתנות לכל מאה חביות או כדים ודוקא שאמר מרתף זה של יין אני מוכר לך למקפה כלומר לשום בתוך התבשיל ודרך להסתפק מעט מעט ממנו או שא''ל מרתף של יין סתם אבל אם א''ל מרתף זה של יין ולא א''ל למקפה נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות ואם א''ל מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין אפילו כולו חומץ הגיעו. ואם א''ל מרתף של יין אני מוכר לך למקפה ולא אמר זה או שא''ל חבית של יין אני מוכר לך אע''פ שלא אמר למקפה נותן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל:

קנקנים בשרון. באותו המלכות:

עשר פיטסאות. שאינן מבושלות כל צרכן ושואבות את היין ומקבלן לכל מאה:

המוכר יין לחבירו והחמיץ. וכגון שנתנו הלוקח בכליו ואע''פ שא''ל למקפה אני צריך אינו חייב באחריותו אבל אם הוא בכליו של מוכר מצי א''ל הא חמרך והא קנקנך ולא מצי המוכר אומר לו לא איבעי לך לשהויי בקנקנים משום דאומר לו הרי הודעתיך שלמקפה אני צריך ולהסתפק ממנו מעט מעט:

ואם יודע שיינו מחמיץ. שאינו מתקיים וזה אמר ליה דלמקפה הוא צריך ולשהותו הרי זה מקח טעות דהוה ליה לאודועי שאין יינו מתקיים:

יין מבושם. שיתקיים חייב להעמיד לו שיתקיים עד העצרת ומשם ואילך החום מקלקל:

וישן. אם מכר לו יין ישן נותן לו משל אשתקד משנה שעברה הקודמת לזו:

מיושן. צריך ליתן משל שלש שנים משנה דקודם אשתקד וצריך שיתקיים ולא יחמיץ עד החג כדי שיהו שלשה שנים שלימות:

הלכה: הַשׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָונִי כול'. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בָּעֲשִׂירוֹת חַייָב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח. כְּתִיב מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק. מִיכָּן אָֽמְרוּ חֲכָמִים. כָּל מִצְוָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִידָּהּ אֵין בֵּית דִּין מוּזְהָרִין עָלֶיהָ. יִהְיֶה לָךְ. מְנֵה לָךְ אנגרמוס עַל כָּךְ. וְתֵימַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּל מִצְוָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִידָּהּ אֵין בֵּית דִּין נֶעֱנָשִׁין עָלֶיהָ. רַב מַנְייֵהּ רֵישׁ גָּלוּתָא אנגרמוס וַהֲוָה מָחֵי עַל מְכִילָתָא וְלָא עַל שִׁיעוּרַיָּא. חָֽבְשֵׁיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא. עָאַל רַב קַרְנָא גַּבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. אנגרמוס שֶׁאָֽמְרוּ לַמִּידּוֹת וְלֹא לַשִּׁיעוּרִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָא תַנִּית. אנגרמוס לַמִּידּוֹת וְלַשִּׁיעוּרִין. אָמַר לֵיהּ. פּוּק אֱמוֹר לוֹן. אנגרמוס שֶׁאָֽמְרוּ לַמִּידּוֹת וְלֹא לַשִּׁיעוּרִין. נְפַק וְאָמַר לוֹן. בַּר נַשׁ דְּתַנָּה כְּבָשָׁה דָא הִינּוֹ חָֽבְשִׁין לֵיהּ.

Traduction

R. Aba b. Mamal dit: on doit pencher la balance presqu’à un palme, lorsqu’on est près d’atteindre le dixième en surcroît (qui est parfois dû). Comme il est écrit (Lv 19, 36): Vous aurez des balances justes, des poids justes, un epha (ou mesure de solide) juste, un hin (ou mesure de liquide) juste, en ce sens qu’en usant de tels instruments on aura du profit, les sages ont conclu que, pour tout précepte portant à côté de lui sa récompense (comme en ce cas), le tribunal n’usera pas de contrainte. Mais comme il est dit (Dt 25, 15), tu auras un poids juste et complet, on sait l’obligation de nommer un inspecteur du marché, agoranomo''; comment donc admettre que le précepte relatif à la justesse des poids et mesures ne soit pas obligatoire? Voici, dit R. Aboun b. Hiya, comment il faut entendre cet enseignement (113)V. B., Hulin 110.: le tribunal n’est pas puni en cas de transgression (mais il doit y veiller). Le chef de la captivité (Exilarque) préposa Rav comme inspecteur, qui frappa les vendeurs pour avoir donné trop petite mesure, non pour excès de prix. L’Exilarque le punit de la prison. R. Qarna se rendit alors auprès du chef et lui dit: le préposé dont les sages ont parlé veille aux mesures, non au prix. Mais, répliqua le chef, ce fonctionnaire n’est-il pas chargé de veiller aux deux? Va leur dire, répliqua l’intervenant, que l’inspecteur surveille seulement les mesures. Il sortit alors et dit:on emprisonne celui qui nous sert une macération de figues (l'enseignement le plus délicieux)!

Pnei Moshe non traduit

גמ' בעשירות חייב להכריע לו טפח. טעמא דהכרעת טפח קמ''ל דאם הוא במקום שנהגו להכריע ואין שוקלין עין בעין ההכרעה היא במקום העשיריות כמו שאם היה שוקל עין בעין שאז היה צריך להוסיף לו עשיריות ששנו ולפיכך במקום שמכריעין שיערו שיכריע טפח תחת העשיריות:

כתיב מאזני צדק ואבני צדק איפת צדק והן צדק יהיה לכם ודרשו כשיהיו מאזני צדק וגו' יהיה לכם ממון הרי מתן שכרה בצידה:

אין ב''ד מוזהרין עליה. שאם זה אינו רוצה לקבל השכר אין הב''ד נזקקין לכך ופריך הש''ס יהיה לך כתיב במשנה תורה אבן שלמה וצדק יהיה לך ודרשו מכאן שצריך למנות אנגרמוס אגרדמין הם הממונים להשגיח על המדות:

תימר הכן. בתמיה שאין ב''ד מוזהרין עליה:

כיני מתניתא. כן צריך לשנות בברייתא שאין ב''ד נענשין עליה אבל מוזהרים הם על כך:

והוה מחי על מכילתא. על המדות היה מוחה ומלקה אותן אבל לא על השערים שלא היה מקפיד אם מוכרין בשער היוקר:

חבשיה. הניחו ריש גלותא לרב במאסר דהוה סבירא ליה דמעמידין אגרדמים גם על השערים ומפני מה לא השגיח על כך:

גביה. דרב וא''ל רב אנגרמוס וכו' ואין אנו מוזהרין על השערים:

דתנא כבשה דאהינו. שהוא שונה דברים העיקרים והכבושים. ומענין דאמרינן ממני יצאו הדברים כבושים:

חבשין ליה. והין חובשין אותו בתמיה וכלומר דודאי הוא יודע עיקרו של הדבר והדין עמו:

הדרן עלך המוכר את הספינה

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בַּדַּקָּה לֹא יָמוֹד בַּגַּסָּה. בַּגַּסָּה לֹא יָמוֹד בַּדַּקָּה. לִמְחוֹק לֹא יִגְדּוֹשׁ. לִגְדּוֹשׁ לֹא יִמְחוֹק.

Traduction

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source